כְּבָר אֵין הִתְקַדְּמוּת, גַּם לֹא אֶתְגָּר
הַיּוֹם וְאֶתְמוֹל בְּדִיּוּק כְּמוֹ מָחָר
הַמָּקוֹם הַנּוֹחַ הָרָגִיל הַמֻּוכָּר,
כְּבָר אֵינוֹ מְרַגֵּשׁ אוֹתוֹ הַדָּבָר.
הַשִּׁגְרָה מְכַרְסֶמֶת, עוֹמֵד בִּמְקוֹם
אַךְ הַלֵּב מִתְכַּוֵּץ מֵרָצוֹן וַחֲלוֹם.
הִגִּיעַ זַמְּנִי לְשִׁנּוּי בַּחַיִּים,
לַנָּסוֹת וְלִבְדֹּק דְּבָרִים חֲדָשִׁים.
חוֹשֵׁשׁ אִם אָעִיז יֵשׁ סִכּוּי לַכִּשָּׁלוֹן
אוּלַי גַּם אַצְלִיחַ, אַךְ אֵין עֵרָבוֹן
אִם לֹא אָעִיז בִּכְלָל,
שׁוּב אֶשָּׁאֵר בּמקוֹם.
הַפַּחַד שׁוֹלֵט בכֹּל הָאֵיבָרִים
מְשַׁתֵּק הַמֹּחַ לַחְשֹׁב כִּוּוּנִים חֲדָשִׁים.
הַתְּשׁוּקָה לַשִּׁנּוּי נוֹגֶסֶת,
נִלְחֶמֶת בפַחַד הָרעַ
שׁוֹאֵף חַיֵּי מַשְׁמָעוּת וּצְמִיחָה,
לְדַיֵּק מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה.
מְחַבֵּק חָזָק הַפַּחַד,
מחליט
קוֹפֵץ לַמַּיִם הָעֲמֻקִּים.
עַד מָתַי אֲחַכֶּה וְאֶחְלֹם,
וְהַחַיִּים כֹּה קְצָרִים?
עוֹשֶׂה הַשִּׁנּוּי,
מֵנִיעַ מַשֶּׁהוּ אַחֵר,
אִם יִהְיוּ נְפִילוֹת,
אַמְשִׁיךְ לְהִתְקַדֵּם.
מַזִּיעַ, לֹא נוֹשֵׁם, קֶצֶב לֵב לֹא סָדִיר,
מִתְלַהֵב מִתְרַגֵּשׁ
פַּרְפַּרִים בָּאֲוִיר,
הַשִּׁנּוּי שֶׁלִּי בַּפֶּתַח,
מְחַכה לְהַתְחִיל.
לֹא מְשַׁנֶּה מָה תִּהְיֶה הַתּוֹצָאָה,
כְּשֶׁאֶהְיֶה זָקן בְּבֵית אָבוֹת
בְּכִסֵּא נַדְנֵדָה
אֶהְיֶה מְסֻפָּק מְאֻשָּׁר שֶׁנִּסִּיתִי,
הַתְּשׁוּקָה עַל הַפַּחַד גָּבְרָה